קיבוץ עין הקורא: 1933-1937

שתי קבוצות של חלוצים, בוגרי תנועת הנוער השומר-הצעיר, האחת מצ'כוסלובקיה, השנייה מפולין החליטו להתאחד בשנת 1933 ולהקים את קיבוץ עין-הקורא בראשון לציון. לצד האוהלים והצריפים בהם התגוררו, בנו משק חי קטן של פרות ותרנגולות ועיבדו כמה עשרות דונם קרקע שקיבלו בהחכרה מקק"ל. החלוצים הקימו קבוצת בניין ועבדו בכל עבודה מזדמנת במושבות יהודה. בעין הקורא נוצרו זוגות וקמו המשפחות הראשונות, שם נולדו בכורי הילדים ונטבעו דפוסי החיים לעתיד.

העלייה להתיישבות – 1937

חברי קיבוץ עין הקורא פנו ל"מוסדות המיישבים" וביקשו לעלות להתיישבות בשטח שנרכש ע"י הקק"ל בעמק-הירדן, במסגרת המאבק של התנועה הציונית נגד "הספר הלבן". ב-21 למרץ 1937 , יצאה מקיבוץ אפיקים שיירת מכוניות שנסעה 2 ק"מ מזרחה. על גבעה קטנה, במבצע "חומה ומגדל" הוקם הקיבוץ ושמו החדש: שער-הגולן. בתוך "החומה" הוקמו צריפים בודדים ומספר אוהלים בהם התגוררה קבוצת החלוץ, שהחלה בחריש הקרקעות, בניית ישוב הקבע ושמירה. אחרי חצי שנה עברו כל החברים והילדים מראשל"צ לשער-הגולן. בשנה הראשונה הקיבוץ מנה 112 חברים ו-20 ילדים.

העשור הראשון: 1937-1947

החלוצים התווכחו ורבו על כל דבר: תוכנית המשק, כוון הבתים, האם להקדים את בנית הרפת לבניית מגורים לחברים, מהו החינוך הראוי לילדים. ובינתיים: בנו מכון מים על הירמוך בשותפות עם מסדה. הם סללו קווי מים וחשמל, בנו תעלות השקיה, נטעו בננות, כרם, פרדס, שתלו גן ירק, הקימו מבני משק, בתי מלאכה לול ורפת. כאשר הכינו את השטח לבריכות הדגים ליד הירמוך, גילו שרידי תרבות עתיקה מהתקופה הנאוליטית – "התרבות הירמוכית". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה, בספטמבר 39 , נקלטה בקיבוץ השלמת "עמל" שחבריה הגיעו בעליה ב'. בקיבוץ נקלטה גם חברת נוער ראשונה "לשחרור", נערים שחולצו ממרכז אירופה. בתום העשור הראשון מנה הקיבוץ 170 חברים ו-140 ילדים. העצים שנטעו גדלו. נבנו מגדל מים, חדר-אוכל, בית תרבות, בתי ילדים ושיכון צנוע לחברים.

מלחמת העצמאות: 1947

ב-29 בנובמבר 1947 , הוחלט בעצרת האו"ם על: "חלוקת א"י בין היהודים והערבים" המתח הביטחוני הגיע לשיאו, חברים גויסו, ובתוך זמן קצר נפלו גם החללים הראשונים. בקיבוץ נחפרו תעלות מגן, נבנו עמדות ומקלטים. בליל הכרזת המדינה, ה-14 למאי 1948 , החברים שרו ורקדו בחדר האוכל וב-15 למאי 48 , הותקף הקיבוץ ע"י הכוח הסורי שפלש לעמק-הירדן. לאחר שני ימי לחימה, הסורים כבשו את משטרת צמח בקרב קשה. בלילה פונו הילדים והנשים ליבנאל ומשם לחיפה. חברי שער-הגולן הרגישו מופקרים, לאחר שכוחות חי"ש שתגברו אותם הוצאו לבלימת ההתקפה הסורית בדגניה. בכאב רב החליטו לעזוב את הקיבוץ ולעבור לקיבוץ אפיקים. משם ראו איך עמל של עשור נבזז, נהרס ונשרף עד היסוד. למחרת התעשתו החברים וחזרו לקיבוץ, שם מצאו הרס וחורבן. היה צריך להתחיל הכול מבראשית. באופן אירוני העצים והנוי נשארו בפריחתם. שער-הגולן – קיבוץ על שני גבולות גבול ירדן מדרום וגבול סוריה (לפני מלחמת ששת הימים) – ממזרח

העשור השני: 1947-1957

כל המאמצים הושקעו בשיקום, את הויכוח "האם נכון עשו, כאשר נטשו במלחמה"? השאירו להיסטוריונים. הקיבוץ עסק בתנופת בנייה ופיתוח, הבתים ההרוסים שופצו, נבנו שיכוני וותיקים וגם בריכת שחיה. הקיבוץ קיבל תוספת של קרקעות שעובדו לפני המלחמה ע"י ערביי צמח, שברחו לעבר הירדן. הוכשרו קרקעות "הדוור" והובאו מים מהירדן. הקיבוץ גדל עם קליטת השלמת "לחירות", שהגיעה ממחנה המעצר בקפריסין. הבנים הראשונים חזרו מהצבא ובוגרי חברת הנוער "צבר" החליטו להשאר בשער-הגולן. בבית זרע הוקם בית הספר התיכון "בקעת כנרות". המתח הביטחוני נמשך בשל הקרבה לגבול ותקריות אש עם הסורים ב"אזור המפורז" הפכו לשגרה יומיומית.

העשור השלישי: 1957-1967

הקיבוץ החליט על הקמת מפעל. כמו תמיד התווכחו ובשנת 1964 הוחלט על הקמת "גולן", מפעל לייצור פרופילים מפלסטיק. הלחץ הביטחוני חיזק את חיי החברה. צמחה חבורת יוצרים מופלאה: חיים ברקני, יוסף נצר וחיים ברגל. השיא בחיי התרבות היה בהעלאת המחזה "ביתי אל מול גולן" ב-1962 , בחג ה – 25 לעליה על הקרקע. תוכנית הטיית "מקורות הירדן" ע"י הסורים הביאה ל"מלחמת המים" ונוצר מתח בטחוני מתמשך שהגיע לשיאו במלחמת "ששת הימים". הגבול הסורי שהורחק מזרחה ייצר לזמן מה הרגשת בטחון שקרסה בפרוץ "מלחמת ההתשה" (1967-1970).

העשור הרביעי: 1967-1977

הקיבוץ הופגז במשך שלוש שנים והיה הכרח לבנות תעלות מגן, מקלטים וחדרי בטחון. הילדים עברו לישון במקלטים ועובדי הנוי הצטרכו לשקם שוב את החצר החפורה. הצלחת ענפי החקלאות מחד והתפתחות חיובית איטית של המפעל מאידך הביאו לשיפור במצב הכלכלי. "מלחמת ההתשה" הסתיימה באותה סתמיות בה החלה. השקט חזר לעמק. ב-1973 פרצה במפתיע "מלחמת יום כיפור" שהביאה לגיוס מבוהל של חברים. בתוך יום מצא הקיבוץ עצמו בסכנת כיבוש סורי חוזר. קרבות הבלימה ברמת הגולן והתקפת הנגד הרחיקו את הסכנה והתחיל המאבק הפוליטי על דמות המדינה, שהסתיים עם המהפך הפוליטי ב-1977 .

העשורים החמישי והשישי: 1977-1997

את סכנת הקיום הביטחוני החליפה הבעיה הכלכלית. בקיבוץ החלו לנשב רוחות שינוי. בשנת 1991 הוחלט על מעבר ללינה משפחתית שהווה שינוי מהותי בערכי החינוך. במהלך שנתיים נבנו הרחבות למגורי החברים והאחריות על הילדים בלילות הועברה להורים. במקביל, הוחלט להשתמש במבנים שהתפנו. בשנת 1994 הוקם האירוח הכפרי "אל מול גולן" שיחד עם מוזיאון התרבות הירמוכית (ע"ש יהודה רוֹת) והבריכה הפתוחה כל השנה, היוו תשתית לפיתוח ענף התיירות. הסופרת מרים רות, הוציאה סדרת ספרי ילדים שזכו להצלחה גדולה. במפעל "גולן" הייתה הצלחה בפרויקט "צנרת פֶּקְס" והקיבוץ עבר לצמיחה כלכלית מואצת.

העשור האחרון: 1997-2007

הקיבוץ, תוך ויכוחים בלתי פוסקים שמר על אופיו השיתופי. ההצלחה הכלכלית של מפעל "גולן" וצמיחת הענפים החקלאיים ייצבו את המערכת הכספית ואפשרו צמיחה ועלייה ברמת החיים. הקיבוץ בנה "בית סיעודי" לחברים שהזדקנו ועשה הסדר פנסיה אישית לחברים. החלו להיקלט משפחות של בנים חוזרים.

לאן מועדות פנינו? (2007-2017)

הויכוחים בין תומכי ההפרטה לתומכי המשך השיתופיות נמשכים. נכון לשנת 2011 יש בקיבוץ: 290 חברים ו-130 ילדים, חלקם דור רביעי למייסדים. מפעל "גולן", ענפי החקלאות והתיירות עושים חייל. הוחל בסיורים חקלאיים ובסיורים להכרת הקיבוץ בעיקר לתיירים מחו"ל. הקיבוץ חזק כלכלית וחברתית. כיום עוסקים בקליטת משפחות צעירות ובמציאת פתרון הולם למגוריהן.